כאשר מרבית האנשים חושבים על גניבה, הם נוטים לדמיין אדם חמוש שמנסה לקחת חפץ כלשהו בכוח, או מבלי שישימו לב אליו. עם זאת, הביטוי "גניבת זרע", אינו "גניבה" במובן הקלאסי של המילה, אלא כינוי לסיטואציה שבה זרעו של הגבר הביא להריון בלתי מתוכנן ובשל כך הוא נתבע לשלם מזונות על הילד המשותף. עו"ד רן רייכמן מסביר על מושג זה ובמיוחד מה יכול לטען האב במקרים אלו – ואם טענותיו עשויות לפטור אותו מהשלכות המעשה.
טענת רמיה
"גניבת זרע" הוא מונח המתאר טענה של גבר, שנתבע לשלם מזונות כתוצאה מהריון לא מתוכנן ולא רצוי מבחינתו. הסיבה לקיומו של ההריון היא מצג שווא או רמיה שנקטה האישה כלפיו. הגבר יטען במקרים כאלו שטענת האישה הייתה שהיא משתמשת באמצעי הגנה מתאימים (גלולה נגד הריון או התקן תוך רחמי, למשל) או למשל שאינה יכולה להביא ילדים לעולם בשל מגבלה רפואית או בשל גילה. אלו יכולות להיות הסיבות, לטענת הגבר, שהביאו אותו לקיים יחסים לא מוגנים.
לרוב, מסביר עו"ד רן רייכמן, הטענה של האב תיעשה בצורה של מונחים משפטיים מקובלים. כך, לדוגמא, תוכל לבוא טענה של התנהגות חסרת תום לב. בנוסף, כאמור, תוכל לבוא מצידו טענה של רמייה או הטעיה, מצג שווא או הפרת הבטחה או התחייבות.
חובות האב וזכויותיו
בנקודה זו חשוב לזכור שלא משנה מה יהיו הטענות של האב, השלכות המעשה בעינן עומדות. מרגע הלידה ישנם שלושה צדדים מבחינה משפטית – אב, אם וילד. בעבר, לדברי עו"ד רן רייכמן, נהג בית המשפט להטיל את האחריות על התוצאות על כתפיו של האב. מכיוון שהאב יכול היה לנקוט מצידו צעדים למניעת ההיריון, אין לו אלא להלין על עצמו. לאחרונה, החליט בית המשפט להטיל אחריות הן על האישה והן על הגבר.
במקרה מעניין מאמצע שנת 2013, נקבע שעל אישה שהואשמה בגניבת זרע לשלם לאב פיצוי נזיקי שנובע מהצגת מצג שווא בפניו. בית המשפט למעשה הכיר בכך שהאב נפל קורבן לרמייה, אולם בכך לא נסתיימו הדברים. מרגע שנולד התינוק, על האב חלות חובות כלפיו שאינן קשורות לאם כלל. לכן, מסביר עו"ד רן רייכמן, למרות גניבת הזרע שאכן הוכרה ככזאת, על האב חלה החובה לשלם לבנו מזונות.
